בשנות ה-70 הופיע יישומים מעשיים המונעים מהתקדמות בטכנולוגיות שונות, והולידו רובוטים כמו סדרת PUMA ורובוטים SCARA. התקופות שלאחר מכן כללו מיתון והתאוששות, כאשר המכירות העולמיות גדלו מ-2014 עד 2018, וצפויות לעלות בממוצע של 14% מדי שנה מ-2019 עד 2021. הפיתוח השתנה בין מדינות: ארה"ב הובילה בביצועים וטכנולוגיה חכמה, יפן הפכה מאוחר יותר ל"ממלכת רובוטים", גרמניה נהנתה מהצמיחה שהניעה את "התעשייה" והתעשייה שפותחה בסין. פיתוח אב טיפוס.
לגבי ההגדרה, בשל ההתקדמות הטכנולוגית, ההגדרה של רובוטים תעשייתיים עדיין לא נקבעה באופן סופי, אך יש להם ארבעה מאפיינים משמעותיים: מבנה מכני ספציפי, צדדיות, דרגות שונות של אינטליגנציה ועצמאות. שיטות הסיווג מגוונות: בהתבסס על מאפייני קואורדינטות, ניתן לסווג אותן לקואורדינטות קרטזיות, קואורדינטות גליליות וכו'; בהתבסס על שיטות בקרה, ניתן לחלק אותן ל--בקרת סרוו ולבקרת סרוו; ניתן גם לסווג אותם לפי טופולוגיה, רמת אינטליגנציה, סוג כונן ומשימה, כאשר לכל קטגוריה יש מאפיינים משלה ותרחישים ישימים.
מבחינת רכיבים בסיסיים, רובוט תעשייתי מורכב משלושה חלקים: גוף הרובוט (מניפולטור, כולל הזרוע הרובוטית, התקני ההנעה וההעברה וחיישנים), הבקר והבקרה, ותליון ההוראה. פרמטרים מרכזיים כוללים דרגות חופש (המעידות על גמישות, בדרך כלל 3-6), דיוק מיקום וחזרה (מדידת דיוק מיקום), רזולוציה (מרחק תנועת מפרק מינימלי או זווית סיבוב), טווח עבודה (סט של נקודות שניתן להגיע אליהם באפקטור הקצה), מהירות מקסימלית (המשפיעה על יעילות) ויכולת עומס (המסה המקסימלית שהוא יכול לעמוד במהלך הפעולה).
לבסוף, מוזכר שרובוטים תעשייתיים נמצאים בשימוש נרחב בתעשיות-היי-טק רבות, ומגמות פיתוח עתידיות מתמקדות בארבעה היבטים: אינטליגנציה (שיפור פונקציות זיהוי ושיפוט), בקרה שיתופית (אופטימיזציה של-מכונות אנושיות ושילוב של-התקנים מרובה, סטנדרטיזציה ומודולריזציה (הפחתת עלויות ושיפור יעילות קונפיגורציות חדשות) ותפעול מכני חדש).
